יום רביעי, 2 ביוני 2010

נבוקו נבוקו נבוקו

כמה ימים לפני המופע כבר התחלתי להתרגש. אופרה על מרגלות הר מצדה חייבת להיות חוויה של פעם בחיים ואני אוהבת לאסוף חוויות טובות.
הפקת הענק של האופרה נבוקו מאת ורדי הועלתה למרגלות המצדה כשהנוף הטבעי משמש חלק בלתי נפרד מהתפאורה המלווה את הסיפור ההיסטורי של גלות בבל. על ההפקה המיוחדת ניצח המנצח הישראלי-בינלאומי דניאל אורן, הנחשב לאחד מגדולי פרשני ורדי כיום!
בשעה חמש אחרי הצהריים יצאתי מתל אביב לכיוון מצדה עם אוטובוס מאורגן שאירגן בנק דיסקונט ללקוחותיו. באוטובוס חילקו לנו עוגיות ומים והקרינו לנו את הסרט שנעשה על האופרה.
הגענו בשעה שמונה וחצי בדיוק בזמן לקוקטייל בשרי שכלל נקניקיות, קבבים, ירקות, נודלס ואבטיח.
 המתחם שנחצב על שטח המדבר כלל גם עמודים דמויי אבן, דוגמאות של כאילו עתיקות וריצוף סטייל ימי בית שני.


 






כשנשמע קול "גונג" ברקע וניגשתי לתפוס את מקומי, הכי בצד למעלה. ככה זה כשנזכרים מאוחר מדי להזמין כרטיסים. (אני נוזפת בעצמי).



הנה הכניסה לקולוסיאום שער 1:


מאות משתתפים לוקחים חלק בביצוע האופרה ביניהם תזמורת האופרה- התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מקהלת האופרה הישראלית, המקהלה הפילהרמונית תל -אביב, מאות ניצבים וצוות סולנים בינלאומיים ביניהם זמר הבס הגיאורגי פאטה בורצ'ולדזה (בתפקיד הכהן הגדול זכריה). סרגיי מורזאב בתפקיד נבוקו, דמיטרה תאודוסיו בתפקיד אביגיל וקרלו סטריולי בתפקיד הכהן הגדול.
האופרה ארכה כמעט שלוש שעות כולל הפסקה!

לקוח מאתר עכבר העיר.


המערכה הראשונה של נבוקו מתארת את החרדה שחשים תושבי ירושלים מפני נבוכדנאצר (נבוקו) מלך בבל, המאיים להחריב את העיר. בין המלך רב העוצמה ליהודים מתפתח דיון על הלגיטימיות של הפלישה לאדמה שאיננה שלך. קשה היה שלא לקשר בין המאבק שהתנהל על הבמה, לבין זה שהתנהל באותו יום בלב ים. הרי זה קרה בבוקר וזה קרה בערב.


הסאונד היה מושלם, הדיוק של הזמרים עם התזמורת היה מושלם, התפאורה, התלבושות, מספר המשתתפים, הסוסים, מפגן אש ופירוטכניקה שהאיר את פני ההר והמדבר היה מעל ומעבר. כל הכבוד להפקה על העשייה.
היה חם מאוד ואני שבאתי עם ג'קט עבה בתיק צחקתי. 6500 אנשים בקהל דחוס וסמכו על הרוח המדברית שתפרע את שיערינו. כל אחד הפגין יצירתיות וניפנף במה שהיה יכול בשביל קצת קרירות. ממש ימי הביניים.
במערכה השלישית שרו את "מקהלת העבדים", אתם בטוח מכירים רק לא יודעים שזה אופרה. כל האופרה הושרה באיטלקית ורק התרגומים על המסך סייעו להבנה. רק אז הבנתי למה שיר מקהלת העבדים כל כך מרגש.  זהו שיר ערגה לציון ולירושלים.
רק חבל שלא הצלחתי להשיג תרגום נורמלי לשיר.



מלך נבוקו מתפלל לעזרת האלים העבריים:


הרגע שבו אביגיל שותה רעל ומתה- לא לפני שהיא שרה אריה של כעשרים דקות (הבמה התרוממה ויצאו מתוכה עמודי אש).


אביגייל היא הדמות הדומיננטית ביותר (התלבושת האדומה שלה רק מחזקת את הדרמטיות בעלילה), צלילי הסופרן שלה מושלמים והיא שרה הכי טוב מכולם.


זו היתה פעם ראשונה שלי באופרה ואני מוכנה לעוד! אהבתי את העמידה הדרמטית לכל אורך העלילה, את האיטיות, את זה שהם שרים כמה פעמים את אותו משפט ומושכים כל הברה בו. האמצעים הפירוטכניים המיוחדים והאש רק הדגישו את העובדה שאין מיוחד מזה. אפשר להגיד שבהחלט קיבלתי תמורה מלאה ל-500 השקלים שהשקעתי לכרטיס.
לאחר המופע נשארנו לקפה ועוגה וקיבלתי מתנה יין ונר רומי עתיק שמדליקים עם שמן ופטיל.
נשארו כרטיסים להופעה האחרונה למי שמעוניין.
חזרתי הביתה בארבע וחצי לפנות בוקר!! עייפה אך מאוד מרוצה. זו היתה אחת החוויות הטובות שהיו לי עד עכשיו.

3 תגובות:

  1. יו! איזה כיף לך שהיית שם! אני כ"כ רציתי אבל לצערי אין לי כסף כזה :(

    שמחה שנהנית!

    השבמחק
  2. תכונה חשובה היא לאדם שיודע לפרגן לעצמו בכרטיס

    לאופרה כה ייחודית וחד פעמית. שמחתי לקרוא שאת

    כזו! סהר

    השבמחק
  3. תודה רבה לכן. אני מאחלת שבהזדמנות הבאה כרטיס שכזה יפול לידיכן.

    השבמחק