יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

רשמים על פראג

טיזר על פראג:
פוסט תמונות ראשון
פוסט שני
כל השבוע שביליתי בפראג ירד גשם ולא הפסיק לדקה. המעלות נעו בין 7 ל-11 אבל התחושה התמידית הייתה שקפוא. נקודה. שמחתי ללבוש בגדים ארוכים, כפפות וצעיפים כשמהארץ דיווחו על עוד שרב. כל יום אכלתי מרק אחר, רובם היו מצויינים אבל הכי מביניהם היה מרק בצל שהוגש בתוך קערית מלחם. המנה הייתה כה גדולה שעד שסיימתי את המרק, כבר לא היה לי מקום לאכול את הקערית לחם. בניגוד לספרד, בפראג נהוג להגיש את המנות בפרזנטציה מרשימה, גם במסעדות הפחות יוקרתיות. כך הברווז הוגש לשולחן מסתובב על שיפוד כמו בימי הביניים והגולש הוגש בתוך פויקה-קדירת ברזל.

תמוה בעיניי שהפאבים נסגרים כבר בשעה עשר בלילה אבל ככה מצאתי את עצמי ערב אחד מבקרת בתיאטרון שחור. במשך כל ההצגה, האולם חשוך כשבדרך מסתורית שמים לב רק לקווי המתאר של הדמויות המוארים בצבעים חזקים. מה לא עשו לנו בהצגה הזאת?! זרקו עלינו כדורים מנופחים, המטירו עלינו מים מהתקרה, שטפו אותנו באבקת פיות- נצנצים, באיזשהו שלב הדמויות, הפעם מחופשות לעכבישים, ירדו מהבמה, עלו על הכיסאות וגם על הקהל, לי שיחקו בשיער, את השנייה ליטפו, על השלישית התיישבו, כל זה שבחושך ניתן לזהות רק עכבישים ולא אנשים. מפחיד ומצחיק ברמות בו זמנית. במשך שעתיים לא הפסקתי לחייך ולצחוק בקול גדול.
בפראג מספיק לשוטט בסמטאות כדי להתרשם מהארכיטקטורה רבת השנים של הבתים. שם שומרים בקנאות על שימור הבתים. פה מלאך מעטר פינה, שם פרחים מעטרים קומה ודמויות אלים נשקפות מכל סמטה. הרובע היהודי שכולל שבעה בתי כנסת ובית קרבות, מרגש ביותר. בית הקברות העתיק שקיים משנת 1439 מלמד המון על אופי התקופה שלפני המלחמה- מבין 12000 מצבות במקום אזכיר מצבה בצורת בית שעליו עומדים 2 אריות, הכי לא עיצוב יהודי טיפוסי. בית הכנסת הספרדי העתיק לא נופל בעיצובו מכל כנסייה שראיתי. נבנה בשנת 1868 בעיצוב מורי- ערבי מזרחי. צבעוני, עשיר ומהפנט. הוא באמת מלא הוד והדר וחבל שהוא מכהן על תקן מוזיאון בלבד. הייתי מצרפת תמונה להמחשה אבל לא הרשו לצלם בפנים.

בבית הכנסת פינקס כבר נזכרתי בפראג שאני חוויתי בפעם הקודמת שביקרתי דרך הטיול לפולין בתיכון: על קירות בית הכנסת העצום נרשמו בכתב יד קטנטן שמות הנרצחים בשואה מיהודי צ'כיה. מדובר בכמה חדרים גדולים שמהתקרה עד הרצפה מוזכרים פרטיהם האישיים של הנצחים, לא ספרתי אבל להערכתי מדובר בכמה מאות אלפי שמות. בקומה השנייה מוצגת תערוכה של ציורי ילדים מגטו טרזין. הציורים ממחיזים בצורה הכי תמימה ומאיימת את תנאי המחייה בגטו. לצערי הציורים הללו הם השריד היחיד שנשאר מאותם ילדים.

למחרת היום הקשה הזה, בעצת יחצ"נית חמודה בשם יעל, פיניתי כמה שעות למצודת פראג ולגבעת פטרג'ין. שם כבר חוויתי טבע, את מוזיאון הצעצועים שאירח את התערוכה של ברבי, מבוך שיחים אימתני ומבוך מראות שמעוותות את הגוף.
פראג זולה באופנה מאשר שאר אירופה. מאק, M&H, מרקס אנד ספנסר, זארה במחירי מציאה אבל המבחר קטן ולא כל כך עדכני. המון מותגי על לא מצאתי ובחנות של לואי ויטון נדחקו עד אפס מקום כמה עשרות יפנים ודחפו וצעקו כאילו אנחנו בשוק והתנפלו על המוצרים, כמעט רוקנו את החנות. מחזה מצחיק לכל הדעות.


ולבסוף, עצה קטנה ממני:
תיירים ישראלים מתלבשים כאילו הם עומדים לטפס על האברסט: נעלי ספורט, מכנס ג'ינס (שיהיה נוח) ו...תרמיל נפוח וכבד שמכיל שטויות. רק לפי התרמיל אפשר לזהות אותנו. התרמיל שלי זה תיק קטן שמכיל מצלמה, תצלום דרכון (לא צריך להסתובב עם המסמך המקורי), מדריך תיירותי, מגבונים לחים, צעיף, ליפסטיק וזהו. אם ארצה לשתות ולאכול אקנה לי. חבל להסתובב שעות ארוכות עם משקל עודף על הגב.

ולחיי טיולים נוספים.









תגובה 1:

  1. איך עשית לי חשק למרק בצל בתוך לחם

    השבמחק