יום שישי, 3 בדצמבר 2010

אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת

הייתי צמודה לכלי התקשורת בימים האחרונים. מה שמוזר הוא שהפייסבוק התעדכן מהר יותר בדיווחי אמת על הנעשה בשטח ממה שהכתבים בטלוויזיה הספיקו לשדר.
אותי לימדו ששריפות לא קורות סתם. מישהו מתחיל אותן. רגע אחד של טיפשות ו:
עשרות אנשים קיפחו את חייהם
מאות משפחות יקומו למציאות חדשה בלי יקיריהם
אלפי דונמים של צמחייה ותיקה הושמדו עד תום
יקח שנים עד שהצמחייה תתאושש  והכרמל יחזור ללבלב
נגמרו לנו משאבי ההצלה
מאות אנשים איבדו את בתיהם

אני עצבנית על האסון שתפח לאסון לאומי כבד מנשוא.
אני עצבנית על זה שנתפסנו שוב לא מוכנים עם ציוד שלא מתאים לאירוע הזה.
אני עצבנית על זה שחוזים גשם בארצינו ביום שני ויש מומחים שמזהירים שהגשם הזה עלול לגרום לסחיפה של אפר וקרקע. זה לא יהיה גשם ברכה הם מאיימים.

מצד שני, אני מודה לכבאים שעובדים שעות ארוכות ללא מים ואוכל ומתאמצים להשתלט על השריפה הזאת.
אני מודה למדינות ששלחו סיוע עוד לפני שביקשנו.
אני מודה לכל אותם מתנדבים שמארחים אנשים זרים מהצפון בביתיהם ואוספים מזון וציוד לנזקקים.
זה מחמם את הלב ונותן קורטוב של אנושיות ביום הזה.

ALL GAVE SOME
SOME GAVE ALL

לזכרם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה