לכבוד יום הולדתי, נסעתי עם אמא לסוף שבוע בירושלים, מחמישי עד שבת. מלאכת התכנון וההדרכה הוטלה על אמא, שעמדה במשימה ובזכותה נהניתי מאוד. בחרנו ללון במלון רג'נסי כי אמא קיבלה דיל מעולה על המלון.
כמעט ולא יוצא לי לבקר ככה סתם בירושלים. ביקורי האחרון בעיר היה לפני כמה חודשים לרגל אירוע משפחתי והביקור שלפניו התרחש באוגוסט שעבר ביריד חוצות היוצר, שאני מאוד אוהבת.
הופתעתי מאוד ממזג האוויר הנוח: ביום אין את הלחות המטורפת של תל אביב ובלילה קר כמו בחורף. מזל שהבאתי ג'קט.
מבחינת אוכלוסייה, נדהמתי לראות המוני תיירים, ערבים וחרדים משוטטים בעיר בהרמוניות מסוימת. אין את זה ברמת אביב.
מבחינת המלון: קיבלנו חדר בקומה שמינית עם נוף משגע ומרפסת ענקית. החדר היה מאוד נקי וללא ריח עישון (חשוב לי).
רק משהו אחד "רע" יש לי להגיד על המלון: בשבת בבוקר ציפיתי שיגישו ג'חנון ובורקסים בארוחת הבוקר אך לצערי ולהפתעתי, המלון שומר כשרות וכל האוכל שהוגש היה קר ותפל. על פלטות חשמליות הם לא שמעו כנראה.
בשישי בצהריים נכנסתי לבריכה ונחרדתי מרמת הלכלוך ששרצה שם: בדלי סיגריות, פירורי לחם, עלים וכו'. למודת ניסיון, בשבת בבוקר הייתי הראשונה להיכנס מוקדם לבריכה וככה זכיתי לשעתיים של שקט ומים צלולים עד שכל המשפחות סיימו את ארוחתן וילדים רעשניים ומעצבנים מילאו את הבריכה.
מבחינת קולינריה: בראש ובראשונה אהבנו את מסעדת "רימון" שבמתחם ממילא. האוכל היה מצוין, גם כשהמסעדה היתה עמוסה מאוד קיבלנו את המנות די מהר, לכל מנה התווסף סלט קטן כמנה ראשונה. מים קיבלנו עם עלי נענע. בתל אביב צריך פרוטקציות בשביל לקבל קרח.
קניות: תתפלאו אבל לא קניתי כלום. הרשתות הן אותן רשתות ואני מעדיפה את המעצבים של תל אביב. אם היינו מגיעות בשבוע שבו התקיים שוק האקססוריז, כנראה שהיינו קופצות לבקר אבל הביקור נערך שבוע לפני מועד השוק.
עיר הקודש היא בהחלט לא כמו העיר ללא הפסקה וזה היה מוזר כשהכל נסגר לקראת שבת. אין איזה AM:PM ירושלמי?
התוכנית שלנו כללה ביקור בכנסיות, בגלריות, בעיר העתיקה, בשוק מחנה יהודה, בכותל ובמוזיאונים. מדגם קטנטן של תמונות, תוכלו לראות כאן. למרות שבבלוג אני תמיד מלפני המצלמה, התשוקה האמיתית שלי היא להימצא מאחוריה. אני אוהבת לצלם ותמיד יש לי חזון בראש איך אני רוצה שהתמונה תצא. אם לצלם אין את זה, התמונות לא יצאו משהו.
נתחיל עם הכנסייה האתיופית:
שכונת מאה שערים:
עשינו סיור קצרצר במקום כי לבשתי מכנסיים ולא חצאית כמו שכתוב בשלט ורצינו להימנע מאי נעימויות כלשהן. לשכונה נחזור בפעם הבאה, מאוד מעניין אותי לראות את המציאות הסודית של הקהילה הסגורה הזאת.
מה שכן, אני לא מבינה איך אפשר לאלץ אנשים להתלבש לפי קוד לבוש מסוים כדי להיכנס לשכונה "קדושה" או איך אפשר להחשיב שכונה אחת לקדושה יותר מאחרות.
אולי גם אני אנהיג קוד לבוש לשכונת רמת אביב: אין כניסה לאנשים שלא לבושים לפי צו אופנת כיכר המדינה. אם אין לך נעלי ג'ימי צ'ו או ג'ינס שהוא לא דיזל והוגו בוס, את לא רשאית להיכנס. חיקויים לא יתקבלו בברכה אצלינו בשכונה: העונש על אחזקתם יהיה סקילה באבנים.
אחרי כמה רחובות נתקלנו בשתי המודעות הבאות:
אחרי מודעה כזאת, "האחים דובר" בטוח פשטו את הרגל. אף אחד לא רוצה לאכול ישמעאלים. בטח שלא אני.
דווקא את המודעה המפורסמת שאוסרת על גבר ואישה ללכת יחד באותו צד של המדרכה, לא מצאתי.
בחמישי בערב הלכנו למופע אור קולי במגדל דוד. החומות הוארו באורות צבעוניים, היו מיצגים יפים שליוו אותנו עד למקום הישיבה. מאוד נהניתי מהסרט שהוקרן על החומות ושהציג בצורה כל כך יפה את סיפורה של ירושלים מלפני 3000 שנה. (רציתי לצלם תמונה של המופע כדי שתבינו ממה אני מתלהבת אבל ישר קפצו עלי סדרנים ואסרו עלי לצלם). בהחלט ממליצה!
סיור בעיר בשישי בבוקר:
ביקור במנהרות הכותל:
נחמד לרדת מתחת לאדמה, להימלט מהחום ותוך כדי ללמוד היסטוריה. הסיור במנהרות היה כשעה וחצי. היינו אמורים לסיים אותו מחוץ לחומות, ליד המסגד אך זו היתה שעת התפילה של המוסלמים ולכן שינו לנו את המסלול ובסוף חזרנו על עקבותינו כשם שבאנו. המדריכה היתה מתנחלת עם אג'נדה ציונית בכל רמ"ח איבריה ולא הפסיקה לספר סיפורי "מורשת קרב" על אותה תקופה קדומה ולהלל את עם ישראל. כשם שהייתי חיילת מורעלת צבא, גם כאן יצאתי מהסיור עם המחשבה: "הכותל הוא שלנו". זה עבד על הצעירים שבחבורה, על המבוגרים פחות. לדעתי, הסיפורים שלה רק המחישו את העובדה שכותל יש רק אחד והוא נצחי.
וכמו כולם- להלן הפתק שלי:
אומרים שהפייסבוק הוא המקום היחיד שבו אתה מדבר אל הקיר ומישהו עונה. אני מקווה שמישהו יענה לפתק גם בקיר הזה. גם אם חלק קטן ממה שכתבתי בפתק יתגשם, אהיה מאושרת ואסירת תודה.
מודרני פוגש ישן:
ההליכה במנהרות רצופה מסדרונות צרים ונמוכים.
באמצע המסלול נתקלתי במחזה מרגש: ישנו חדר קטן שבו מצטופפות עשרות נשים ומתפללות באדיקות. אפשר רק לדמיין את רחשי הלב שלהן באותן דקות. עקב צנעת הפרט, האישה מטושטשת בכוונה.
וזו אני במרפסת המלון.
איך לסכם את הביקור? אם חייבים לסכם, אגיד שירושלים היא גן עדן לחובבי היסטוריה.
שיהיה שבוע טוב, מלא בדברים טובים והפתעות.
