מוקדש לרחל פרס ז"ל.
קבלו מספר: 250
ליקום יש רצונות משלו:
יום ראשון בערב, אני בעבודה, מתרגשת לקראת ליל הסדר, אוכלת פסק זמן ענקי שמישהי זרה הביאה לי כי יצא לה במכונה שניים (למה לי זה אף פעם לא קורה?) ופתאום קול אהוב מהעבר מתקשר - לא לאחל לי חג שמח אלא לבשר לי חדשות רעות. מחזיר אותי שמונה שנים אחורה למצב דומה.... ככל שהקול ממשיך לדבר ואני מתחילה להבין במקצת את גודל האסון (שנראה לי באותו רגע מרחק שנות אור ממני) אני מתחילה לרעוד ולבכות. תוך שניות מתאספים סביבי אנשים טובים שמחבקים, מביאים לי מים ומסדרים לי הסעה הביתה.
הדבר היחיד עליו אני חושבת בזמן שאני בהלם מערכות טוטאלי בדרך הביתה הוא שזה היה מוות מ-ב-ו-ז-ב-ז.
מסיבה לא ברורה סטית ממסלולך ופגעת חזיתית במשאית. לא היה לך סיכוי לשרוד ונהרגת במקום. לא חיית חיים נורמטיבים כמו שרובינו מכירים, היו לך חיים קשים. מסיבה זו מכבידה עלי המחשבה שגם המוות שלך היה אלים. אלוהים בחר לקחת אותך בערב פסח, להוציא אותך לחירות תמידית מבלי להתחשב ברצונך. בחורה צעירה שכל עתידה לפניה- זה לא נתפס.
לא אמרתי לך את זה מעולם אבל תמיד הערצתי את איך שאת נשארת חזקה, ממש גיבורה בזמן שהכל מסביבך "מאתגר" אותך נפשית ופיזית. הדרך שבה התמודדת עם דברים, שסמכת רק על עצמך (אולי כי גם לא היתה לך ברירה) הדהימה אותי. נפגשנו בתיכון בתקופה תמימה וקסומה כשרק עלית לארץ. מחונכת להפליא, ציונית בנשמה, יהודייה יותר ממני, אופי אירופאי שממגנט ועם הרעיון ה"מהפכני" של ללבוש שמלות וחצאיות לבית הספר. בזכותך פגשתי את רישל וגם היא הוסיפה לי גוונים יפים לחיים.
גדלת והפכת לעובדת סוציאלית מצוינת וחדורת מוטיבציה לשנות את העולם ולהפיץ בו רק טוב.
מפליא שבשנה האחרונה יצא לי להיתקל בך בשנקין יותר פעמים מאשר הפעמים שניסינו לקבוע מראש ותמיד איכשהו המפגש התבטל.
אחד מחבריי הפייסבוקאים אמר לי: תדאגי שהמוות שלה לא יהיה לחינם ולכן אני מבקשת: תתרכזו בנהיגה, אל תשלחו מיילים או SMS, אל תנהגו עייפים, תנו זכות קדימה למי שצריך ותעצרו באור אדום. רחל שלי תהפוך רשמית מחר למספר 251- מספר ההרוגים בתאונות דרכים מתחילת השנה ולא היה מגיע לה להפוך לסטטיסטיקה . בבקשה, תנהגו בזהירות כי מחכים לכם בבית...
מחר אני הולכת לפגוש אותך, ללוות אותך אל מנוחת העולמים שלך, את תחזקי אותי, אני אחזק אותך- כמו תמיד.
שלך בידידות, כנראה לנצח,
תמר.
קבלו מספר: 250
ליקום יש רצונות משלו:
יום ראשון בערב, אני בעבודה, מתרגשת לקראת ליל הסדר, אוכלת פסק זמן ענקי שמישהי זרה הביאה לי כי יצא לה במכונה שניים (למה לי זה אף פעם לא קורה?) ופתאום קול אהוב מהעבר מתקשר - לא לאחל לי חג שמח אלא לבשר לי חדשות רעות. מחזיר אותי שמונה שנים אחורה למצב דומה.... ככל שהקול ממשיך לדבר ואני מתחילה להבין במקצת את גודל האסון (שנראה לי באותו רגע מרחק שנות אור ממני) אני מתחילה לרעוד ולבכות. תוך שניות מתאספים סביבי אנשים טובים שמחבקים, מביאים לי מים ומסדרים לי הסעה הביתה.
הדבר היחיד עליו אני חושבת בזמן שאני בהלם מערכות טוטאלי בדרך הביתה הוא שזה היה מוות מ-ב-ו-ז-ב-ז.
מסיבה לא ברורה סטית ממסלולך ופגעת חזיתית במשאית. לא היה לך סיכוי לשרוד ונהרגת במקום. לא חיית חיים נורמטיבים כמו שרובינו מכירים, היו לך חיים קשים. מסיבה זו מכבידה עלי המחשבה שגם המוות שלך היה אלים. אלוהים בחר לקחת אותך בערב פסח, להוציא אותך לחירות תמידית מבלי להתחשב ברצונך. בחורה צעירה שכל עתידה לפניה- זה לא נתפס.
לא אמרתי לך את זה מעולם אבל תמיד הערצתי את איך שאת נשארת חזקה, ממש גיבורה בזמן שהכל מסביבך "מאתגר" אותך נפשית ופיזית. הדרך שבה התמודדת עם דברים, שסמכת רק על עצמך (אולי כי גם לא היתה לך ברירה) הדהימה אותי. נפגשנו בתיכון בתקופה תמימה וקסומה כשרק עלית לארץ. מחונכת להפליא, ציונית בנשמה, יהודייה יותר ממני, אופי אירופאי שממגנט ועם הרעיון ה"מהפכני" של ללבוש שמלות וחצאיות לבית הספר. בזכותך פגשתי את רישל וגם היא הוסיפה לי גוונים יפים לחיים.
גדלת והפכת לעובדת סוציאלית מצוינת וחדורת מוטיבציה לשנות את העולם ולהפיץ בו רק טוב.
מפליא שבשנה האחרונה יצא לי להיתקל בך בשנקין יותר פעמים מאשר הפעמים שניסינו לקבוע מראש ותמיד איכשהו המפגש התבטל.
אחד מחבריי הפייסבוקאים אמר לי: תדאגי שהמוות שלה לא יהיה לחינם ולכן אני מבקשת: תתרכזו בנהיגה, אל תשלחו מיילים או SMS, אל תנהגו עייפים, תנו זכות קדימה למי שצריך ותעצרו באור אדום. רחל שלי תהפוך רשמית מחר למספר 251- מספר ההרוגים בתאונות דרכים מתחילת השנה ולא היה מגיע לה להפוך לסטטיסטיקה . בבקשה, תנהגו בזהירות כי מחכים לכם בבית...
מחר אני הולכת לפגוש אותך, ללוות אותך אל מנוחת העולמים שלך, את תחזקי אותי, אני אחזק אותך- כמו תמיד.
שלך בידידות, כנראה לנצח,
תמר.
עצוב ומפחיד ונורא. אני מחזקת אותך בחיבוק.
השבמחקתמרי איזה יפה ומרגש מה שכתבת כל כך עצוב וכואב שרחל עזבה אותנו כך בלי הודעה מראש היא כל כך אהבה את הצפון ומתה גם שם :( מחר הולך להיות יום לא קל לכולנו לראות שוב את אמא שלה ולחבק אותה כמו שאז ביום שני לא היה לי מה להגיד מרוב בכי מקווה שמחר יהיה לי מה להגיד לה קשה מאוד מאוד המחשבה מצטרפת למה שרשמת ולכל מילה ובאמת רחל היא לא רק סטטיסטיקה היא עולם ומלואו היא הגשר המחבר בין העולמות השונים בין החברים בין החסרים כל כך מתגעגעת אליה יהיי זיכרה ברוך ת.נ.צ.ב.ה אמן !! תמיד אוהב חדוה
השבמחקנוגע ללב את ממש חברה טובה!
השבמחקקראתי וממש הצטמררתי, כתבת כל כך יפה שחברתך רחל ז"ל יכולה רק להיות גאה בך על היותך חברה טוב שכזאת.
השבמחקזה נגע מאוד לליבי.
השבמחקתמיד חששתי מסוג כזה של אובדן. נותר לקוות שמה שכתבת יחלחל לאנשים וישנה משהו.
נשיקות וחיבוקים.
בחיפוש על רחל בגוגל הגעתי לבלוג שלך. אני בוכה כל פעם שחושבת על רחל וזוכרת כל שנייה מהיום הנורא הזה. לפעמים מסתכלת על תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק וחושבת שהיא באמת צוחקת עלינו מלמעלה, אני מקווה שכן.
השבמחק