יום ראשון, 12 ביוני 2011

שלום לך ארץ נהדרת- חלק ראשון

כשחברה בפייסבוק מציעה לי להצטרף ליום טיול למקום בשם חבר כרמלים (מי שמע על המקום הזה?)  איך לא אבוא? 
אין כמו אנשים טובים, מצב רוח מרומם, טבע במלוא עוצמתו ואוכל מעולה כדי למלא נשמה מורעבת. אני ממש שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לבקר במקומות שפחות מפורסמים בצפון הארץ ושדרך הבלוגים שלי אוכל לתרום במקצת בקידום התיירות הפנים ארצית- דבר לו אני נותנת חשיבות רבה. 
בדף של עמותת כרמלים (שארגנה את הטיול) אפשר למצוא עוד רעיונות לבילויים במקומות מעניינים.


יום הטיול היה ארוך ומלא חוויות, מסיבה זו אפצל אותו לשלושה פוסטים. 
התחלנו את היום בבת שלמה בביקור במחלבות שוורצמן, המקום קיים כמאה שנה והחצר עמוסה בחפצים שגילם מתקרב לגיל המקום. המעבר מתל אביב היה חד והרגשתי כאילו חזרנו עשרות שנים אחורה בזמן.





נהניתי מאוד מזיתים שנכבשו במקום ומגבינות שסודות הכנתן מועברים כבר ארבעה דורות במשפחה. או לפחות חשבתי שנהניתי עד שכובדנו בסיידר חם ובגולת הכותרת של המקום- מלבי חרובים. לא נעים להודות כי סבתי גם מכינה מלבי אבל המלבי חרובים היה אחד הקינוחים הטובים שאכלתי לאחרונה. סליחה סבתא. 


משם המשכנו לעין הוד, כפר גדול  שנוסד בשנת 1953 ע"י קבוצת אמנים שבראשה עמד אמן הדאדא הלוא הוא מרסל ינקו (על המוזיאון אספר בפוסט הבא). הכפר יושב על צלע הר הכרמל, מוקף עצי זית עתיקים ואפשר לראות ממנו את הים. עין הוד הוא כפר האמנים היחיד בארץ ומה שיפה במקום הוא שהדיירים אחראים על עיצוב הכפר ומקשטים אותו כראות עיניהם. ככה יוצא שכל ספסל, פח, פסל סביבתי, דואר נהפך למיצג אומנותי של ממש וכיף להסתובב שם ברחובות.
פסלים סביבתיים:


מדוע באמנות האישה תמיד ערומה והגבר לבוש?







פגשתי אחת, טלי כהן, מסתבר שהיא עורכת סיורים מומחזים. 





ובסיור בין גלריות: 










ובנימה אופטימית זאת
Be continued

תגובה 1: