יום שני, 27 ביוני 2011

בביוטי סיטי בעיר הכי יפה שיש בת"א


מדהימות מהממות בע"מ- מדהימות מהממות בע"מ-מדהימות מהממות בע"מ-מדהימות מהממות בע"מ


תכננתי להעלות את הפוסט כבר שבוע שעבר ולצערי אני חווה בעיות מחשב. אז שלישי שעבר הוזמנתי לערב גאלה לכבוד פתיחת הביוטי סיטי של סופר פארם בהשתתפותן של טריני וסוזאנה.
במציאות הן מטופחות, חינניות, מלאות חיים וחיוכים ונחמדות בטירוף. עצרו ודיברו והתחבקו והצטלמו עם כל מי שרצה. כולם דחפו ונדחפו בתור להתחכך בהן והן מצידן שמרו על שלווה פנימית מעוררת הערצה.


המתלבשת המפתיעה ביותר:


אי אפשר להתחרות עם בנות מפונפנות שכאלה ולכן אני, אפרת המלווה שלי, דיאנה ומרינה השתדלנו:

 

בתוכנית האמנותית: תצוגת אופנה, דליה מזור בתפקיד המנחה עם תקלות שרודפות אותה מערוץ אחד ושרי גבעתי אחת ששרה מהמם. התאהבתי בקול שלה.


בבוקר למחרת חזרנו לגני התערוכה בתירוץ של ללכת למסיבת העיתונאים בהשתתפותן של הבנות אבל בעצם תכננו לשוטט בין הדוכנים השונים שקרצו מכל פינה. כל דוכן הציע פעילות שונה וכיפית לבאות האירוע (אבחון סוג העור והתאמת מוצרים, איפור, הגרלות מוצרים, להצטלם רוקדת לשירי ריאנה על במה)  וכבר בשעה המוקדמת יחסית לבוקר נראה היה שמתחיל להיות עמוס בביתן 1. 
 במסיבת העיתונאים מסרו הבנות שכבר בשבוע הבא הן עומדות להגיע עם תוכניתן להולנד ואולי אחר כך, אם יתאפשר הן ישובו לארץ לעוד ביקור כי האוכל כאן גורמה.
כמו כן, היה להן חשוב מאוד להביע את דעתן על מצב האופנה בארץ- "שיט דיזיין" כהגדרתן. לדעתי יש מעצבים ויש מעצבים כמו בכל מדינה ואולי השוק בישראל לא נחשב לשוק גדול בעיני העולם שנותן את הטון וקובע טרנדים אבל בהחלט עברנו דרך אופנתית ארוכה מימי כובע הטמבל ומכנסי החאקי הקצרים.  
לאחר שמסיבת העיתונאים הסתיימה והבנות לקחו את חברתי מרינה לצד ולימדוה סטיילינג מהו, הסתובבה סוזאנה ואמרה לי WELL DONE. מרינה ואני יצאנו זורחות משם... 



מרינה מבלוג שגיאות, אני, דיאנה מהבלוג שמה עין וקורין ממהבלוג ריסים ורסיסים מדגמנות טרולי עם מוצרי LIFE: 


אני וחברה חדשה בשם ג'ואנה שהיתה אמיצה מספיק להצטלם איתי (תודה לדיאנה על התמונות):


היה זה ביוטי סיטי מוצלח במיוחד לפי הפרסומים:
75,000  מבקרים הגיעו בשלושה ימי האירוע, כמעט פי 2 מבקרים לעומת ביוטי סיטי 2010, המכירות עמדו על כ-3 מיליון ₪ לעומת 1.8 מיליון ₪ בשנה שעברה.

האירוע הבא שאני מצפה לו מלבד יום הולדתי שיחול חודש הבא הוא חודש נובמבר:
השקת קולקציית H&M בשיתוף עם ורסצ'ה ושבוע האופנה העברי, כן!! לאחר עשרות שנים שהלך לחפש את עצמו הוא חוזר!
ורגע, כמעט שכחתי את פתיחת החנות הראשונה של FOREVER 21 בעזריאלי שמתוכננת לחודש אוקטובר.
THE BEST IS YET TO COME


יום חמישי, 23 ביוני 2011

שלום לך ארץ נהדרת- חלק שלישי אחרון

אז אחרי שטעמתי מלבי חרובים, מילאתי את הנשמה בכל טוב של עולם האמנות בעין הוד... הגיע הזמן לארוחת צהריים. בדרך לבית אורן יצא לנו לראות את היערות אחרי השריפה. האדמה מלבלבת אבל העצים שחורים. מראה מהפנט.


PAUSE: גם בעין הוד וגם בבית אורן, שני ישובים שנפגעו מהשריפה שפקדה אותם לפני מספר חודשים, החיים פחות או יותר חזרו למסלולם.... והישובים...קיימים ומלאי חיים.


הגענו למסעדת קאט בלו


המקום מקושט בהמון פריטים נוסטלגיים שיקרים לבעלי המקום, כמו האוכף הראשון של הבן שלו


או מגפי הבוקרים של אשתו


השולחן לפני הבזיזה


הסלטים היו טעמים במיוחד הפול,  ולמנה עיקרית פלטת בשרים – קבב, צ'וריסו ופרגיות. מרוב שמיהרנו לאטרקציות ויתרנו על הקינוחים של המקום. 



חוות הקאט בלו מציעה אטרקציות בנוסף למסעדה המגניבה: טיול על סוסים ונסיעה בטומקאר. אני בחרתי סוסים וסחפתי אחריי את מרינה והדר. כל אחת מאיתנו הזמינה סוס: מרינה את הסוס עם הווי פיי (כיאה למכורת רשת), הדר את הסוס הורוד עם הנצנצים (כיאה לפרינסס) ואני את הסוס עם השמשייה ומושב שיאצו. התאכזבנו שאף בקשה לא מולאה..


עליתי על סוסה מנוקדת שחור לבן בשם בוניטה (תודו שהכי מתאים לי לקבל סוסה צפונבונית). המדריך הסביר שצריך לשים לב לאוזניים של בוניטה כי אם הן פונות אחורה זה אומר שהיא מאיימת. מאותו רגע ננעלתי על המשפט הזה וחיי השתנו: לא הבנתי על מי הסוסה תאיים- עלי? על עצמה? על הסוס שמלפנינו?
ככה הלכנו מיליון איש וסוסו בטור, נהניתי מהנוף הירוק, שרתי לבוניטה את השיר בוניטה דה מאס והגברת? היא הכניסה אותי לתוך ענפי עצים, עצרה כל שנייה לאכול עשבים, הייתה עקשנית.
באחת מההפסקות:
מרינה: תמר תסתובבי אני אצלם אותך
אני: לא כדאי. אמרו שזה חשוב להסתכל על האוזניים של הסוס. אני לא צריכה איומים
מרינה: נו כבר תפסיקי להיות תל אביבית (סורי, אי אפשר)






בסך הכל היה מצחיק לרכב על בוניטה ואחר כך הצטערתי שלא אכלתי עוד קבב כי נהייתי רעבה מהפעילות. 
את הסוף סוף של היום בחרנו להעביר בבית קפה קטן בתחנת דלק בכניסה לעין כרמל בשם כרמלה. בבית הקפה מוכרים גם חפצי נוי וההרגשה שמתקבלת היא שיושבים בסלון של מישהו ולא במקום ציבורי.






הקינוח שהכי אהבתי 



במהלך היום שמעתי סיפורים על אטרקציות נוספות באזור, החל מצניחות, חוף בתולי עם חול לבן וצדפים דרך שביל היין וכלה בספא משונה שמציע מסאז' עם נחשים! אני מקווה שבהזדמנות הבאה שתהיה לי אזכה לטעום עוד קצת מהאזור שבין תל אביב לצפון. 




תודה לדפנה נוף ועמותת כרמלים, לרויטל ולכל שאר הבלוגרים המקסימים שהכרתי! היה לי כיף!
כולי תקווה שתרמתי איכשהו בשיפור התיירות המקומית בישראל ושלמרות השריפה האיומה שפקדה אותנו לפני כמה חודשים, יש ועוד איך יש מה לראות. 

יום רביעי, 15 ביוני 2011

שלום לך ארץ נהדרת- חלק שני

הדר, מרינה ואני מדגמנות שמלות בחנות יד שנייה בעין הוד:



במכולת השכונתית מצאתי כל מיני מוצרים מיוחדים, שהבעלים מייבא בעצמו. רק בגלל עיצוב הבקבוק החלטתי שבא לי לשתות תה ירוק קר. חסרת אופי אני.


משם עברנו למוזיאון של ינקו דאדא הקרוי על שם מייסד הכפר מרסל ינקו ועל זרם האומנות אליו השתייך (הדאדאיזם).לא התחברתי לאמנות ולמיצגים שהוצגו בתערוכה בקומות העליונות. נקודת החוזקה של המוזיאון לדעתי נמצאת בקומה התחתונה: ה-מעבדאדא – מרכז הפעלה ייחודי שנותן לכל מבקר את ההזדמנות להביע את עצמו ביצירה דאדאיסטית דרך אמצעים רבים ומשונים כמו קולאז'ים, משחק (יש במה אמיתית), כתיבת שירים או תחפושות. הכניסה אל המעבדאדא עולה תוספת תשלום אבל היא גן עדן לאנשים עם דמיון מפותח. במבט ראשון הכל נראה לי סוריאליסטי, כאילו שום דבר לא במקומו ואף פריט לא מייצג את התפקיד שבמציאות הוא עושה. 
   



בזמן שכולם ערכו חזרות להצגה שהמחיזו על הבמה, נחה עלי רוח היצירה והרכבתי קולאז' אופנתי.




יש במעבדאדא חוק- לא לוקחים הביתה יצירות שמכינים וכך נאלצתי להשאיר את היצירה שלי מאחור (הימנית בתמונה). 



כמעט ועזבנו את עין הוד למען יעדינו הבא כשברגע האחרון הגיע דני שלייפסטון הידוע יותר בכינויו דני בירה. מסתבר שהבחור הצעיר הזה הוא הבעלים של הארט בר בעין הוד ומכין בעצמו את הבירה של המקום. מבקבוקי זכוכית של קולה וספרייט טעמנו בירה כהה ובהירה שהיו טעימות נורא. (ברור שחזרתי עם שני בקבוקים משלי הביתה). 
כל זמן שהותינו עם דני, הבחור לא הפסיק לדבר, לתזז, לעשות תנועות גדולות עם הידיים, להצחיק אותנו, לספר מיליון בדיחות איריות...מה שגרם לכולנו להתאהב בו.




כמה אירים צריך בשביל להחליף נורה התשובה היא שניים:
אחד מחזיק את הנורה והשני שותה ושותה עד שהחדר מתחיל להסתובב...



צופה עתיד מזהיר לבחור: מופע סטנד אפ משלו, תוכנית טלוויזיה, אולי ריאליטי. המקום, האוירה, הבירה, החתול על הבר- בפעם הבאה שאגיע לעין הוד אני מוכרחה לבקר את דני שוב! 


עד לפוסט הבא- קבלו סרטון של הכוכב האמיתי של עין הוד: 














יום ראשון, 12 ביוני 2011

שלום לך ארץ נהדרת- חלק ראשון

כשחברה בפייסבוק מציעה לי להצטרף ליום טיול למקום בשם חבר כרמלים (מי שמע על המקום הזה?)  איך לא אבוא? 
אין כמו אנשים טובים, מצב רוח מרומם, טבע במלוא עוצמתו ואוכל מעולה כדי למלא נשמה מורעבת. אני ממש שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לבקר במקומות שפחות מפורסמים בצפון הארץ ושדרך הבלוגים שלי אוכל לתרום במקצת בקידום התיירות הפנים ארצית- דבר לו אני נותנת חשיבות רבה. 
בדף של עמותת כרמלים (שארגנה את הטיול) אפשר למצוא עוד רעיונות לבילויים במקומות מעניינים.


יום הטיול היה ארוך ומלא חוויות, מסיבה זו אפצל אותו לשלושה פוסטים. 
התחלנו את היום בבת שלמה בביקור במחלבות שוורצמן, המקום קיים כמאה שנה והחצר עמוסה בחפצים שגילם מתקרב לגיל המקום. המעבר מתל אביב היה חד והרגשתי כאילו חזרנו עשרות שנים אחורה בזמן.





נהניתי מאוד מזיתים שנכבשו במקום ומגבינות שסודות הכנתן מועברים כבר ארבעה דורות במשפחה. או לפחות חשבתי שנהניתי עד שכובדנו בסיידר חם ובגולת הכותרת של המקום- מלבי חרובים. לא נעים להודות כי סבתי גם מכינה מלבי אבל המלבי חרובים היה אחד הקינוחים הטובים שאכלתי לאחרונה. סליחה סבתא. 


משם המשכנו לעין הוד, כפר גדול  שנוסד בשנת 1953 ע"י קבוצת אמנים שבראשה עמד אמן הדאדא הלוא הוא מרסל ינקו (על המוזיאון אספר בפוסט הבא). הכפר יושב על צלע הר הכרמל, מוקף עצי זית עתיקים ואפשר לראות ממנו את הים. עין הוד הוא כפר האמנים היחיד בארץ ומה שיפה במקום הוא שהדיירים אחראים על עיצוב הכפר ומקשטים אותו כראות עיניהם. ככה יוצא שכל ספסל, פח, פסל סביבתי, דואר נהפך למיצג אומנותי של ממש וכיף להסתובב שם ברחובות.
פסלים סביבתיים:


מדוע באמנות האישה תמיד ערומה והגבר לבוש?







פגשתי אחת, טלי כהן, מסתבר שהיא עורכת סיורים מומחזים. 





ובסיור בין גלריות: 










ובנימה אופטימית זאת
Be continued