תכננתי היום להעלות כאן רצף של פוסטים על קרמים ואת תוצאות ההגרלה אבל לאור אירועי היום אינני מוכנה לשתוק. נכון שבלוג אופנה אמור להיות שטחי ורדוד, כזה שבו נדבר כל היום על צבעי לקים ודברים חמודים ונשכח מכל הדברים האחרים שמרכיבים את החיים (בציניות לחלוטין) אבל אינני מוכנה לשתוק עוד כי מבחינתי, המשך שתיקה ידרדר את המצב עוד יותר ויתן לגיטימציה לפוגעים להמשיך לפגוע.
אני מזועזעת מזה שילדה בת 12 חיכתה לאבא שלה מחוץ לבית הכנסת בצהרי היום בירושלים בשכונה הומה אנשים ואיכשהו מישהו עבר במקום, ראה אותה, ירד לו הדם מהראש למקום אחר והוא החליט לגרור אותה בכח לשירותים הציבוריים של ארומה, שוב ממש לא מקום נטוש, ולאנוס אותה שם. מאיפה היה לו הביטחון הזה שהוא הולך לבצע בה את זממו תוך כדי שהוא הורס לה את המשך חייה ושאף אחד לא יעצור אותו?!
אני לא מבינה איך זה כן עורר את חשד עובדי ארומה במקום אבל הם החליטו לעשות מעשה ולהזמין משטרה רק אחרי זמן רב שבו האנס והילדה היו יחד בשירותים.
אני מזועזעת שהוא הצליח לברוח והמשטרה תפסה אותו רק כשבועיים לאחר מכן כשהוא תקף נערה נוספת.
יום לפני, במהלך שידור חי של האח הגדול נאמר משהו משפיל ומבזה לדנה. היא הודחה מהתוכנית באותו יום והמטריד אני קוראת לו, נשאר והפך ל"גבר" בבית. כנראה שדנה חתמה על חוזה לפני כניסתה לבית ולכן היא אינה תובעת או מגישה תלונה נגד המטריד. אני מזועזעת מזה שהתלונות שהגיעו להנהלת הערוץ נכתבו ע"י נשים ואף גבר לא חשב שזה לא בסדר לדבר ככה לבחורה. והגבר הזה שלא התלונן על ההערה? הוא אחינו, אבינו, דודינו, חברינו ומכרינו. האנשים שאמורים להיות שם בשבילינו.
הלוואי ואלו היו 2 מקרים בודדים של פגיעה במעמד הנשי אבל לצערי אני שומעת על זה מדי יום. חייבים לתת את הבמה לנושא שלא "מצטלם" יפה, לדבר על זה, לתת תמיכה לנפגעות ולעורר את מודעות הציבור. זה הכרחי להסביר לנשים שגם בשנות האלפיים המתקדמות כביכול אנחנו עדיין נחשבות כאובייקט מיני. כוסית זה לא מחמאה, זה שם של איבר (מיני).
זה לא בושה להיות מוטרדת וזה גם לא אשמתך. אם האינטואיציה שלך משדרת שמצב כלשהו יצא משליטה, כנראה שאת לא מדמיינת.
הוטרדת? שתקת? לא רק שבטחונך יתערער ותאכלי את עצמך מבפנים על זה ששתקת, את גם תתני למטריד לגיטימציה להמשיך לעשות את זה לבנות אחרות. תרגישי הרבה יותר טוב אם תתמודדי מול המטריד וזה יתן השראה לאחרות לנהוג כמוך. כדאי להבין שהטרדה זה לא מקרה פרטי, זו בעיה חברתית.
מה הפיתרון?
להפסיק להיות הקורבן ולהחזיר מלחמה. אפשרות אחת היא לדבר על זה בפתיחות לב בפורומים שונים. יש המון כח בידיעה שאת לא לבד ואת ממש לא לבד. כולנו מחזקות אותך.
אפשר גם להגדיל ראש ולחשוף מטרידים ופדופילים. זו מצווה להזהיר אחרות מפניהם. אינני צוחקת לגבי חשיפת מטרידים ופדופילים. תמונה קטנה בפייסבוק תעשה שירות טוב לציבור. הכתובות תמיד על הקיר במקרים הללו, תמיד יש שמועות לא מוכחות על מישהו מסוים והמטרידים באין מפריע ימשיכו לפעול עד שנעצור אותם.
אני רואה רק טוב בלעשות אאוטינג למטריד. שהוא וחבריו ומשפחתו יתביישו עד עומק נשמתם במקום עינוי הנפש של הקורבן.
אני מברכת על פתיחת בלוג
הכצעקתה ששם אפשר לדווח ולספר על הטרדות ולהתקבל בזרועות פתוחות ואוהבות. אני לא מבקשת שתבינו אותי, אני מבקשת שתאמינו לי שדברים כאלה קורים וזה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו וזה ממש לא קשור לאיך שהתלבשת באותו יום.
מישהי אמיצה סיפרה בבלוג שזקן התישב לידה באוטובוס ו"בטעות" היד שלו הגיעה לחזה שלה. היא כותבת שם את התחושה הקשה של להתכווץ בכיסא ולפחד שהוא יחזור לגעת בה שוב. את הגועל שהיא חשה עד שהוא ירד מהאוטובוס. קראתי והזדעזעתי. ממתי התהפכו הצדדים של הטוב ורע ומדוע דווקא היא צריכה להתכווץ בכסאה?
אינני שותקת יותר, בטח שלא טומנת ראשי בחול ועושה עצמי חירשת ועיוורת. אינני קורבן וגם אתן לא.
אני מקווה שנתתי לכן קצת חומר למחשבה.
עדכון חשוב- כמה שעות לאחר פרסום פוסט זה, מישהי שלחה לי מייל וסיפרה לי על מטריד בפייסבוק. ביקשתי מחברה שלי להוסיף את החשוד כמטריד לחברים שלה ואם הסיפור יתברר כנכון, אנחנו נתארגן ונגיש נגדו תלונה בפייסבוק. אם התלונה תתקבל בפייסבוק, זה יסגור לו את החשבון. אמנם זה לא ימנע ממנו לפתוח פרופיל חדש אבל זה גם לא יעשה לו את החיים קלים.
מאז קיבלתי עוד כמה תגובות מאנונימיות על מטרידים אחרים וזה המקום לציין שאין צורך להתחבא מאחורי אנונימיות איתי ואתן מוזמנות לכתוב לי מייל
tamtumm@gmail.com .